פסק-דין בתיק ת"א 50792-08

1.      מר פלינט ראובן (להלן: " מר פלינט" או " המנוח") נפגע בתאונת דרכים בעת שנהג ברכב שהיה מבוטח אצל הנתבעות (להלן גם: " חברות הביטוח"). בעקבות תאונה זו נותר מר פלינט נכה וקיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד"), ובהמשך, בעקבות ניתוח שנאלץ לעבור עקב הפציעה, גם נפטר. בעקבות פטירת המנוח שילם המוסד לתלוית המנוח (להלן: " גב' פלינט") קצבת תלויים. המוסד אמור לשלם לה קצבת תלויים גם בעתיד.

מכוח ההסכם, שנקשר בין המוסד לבין חברות הביטוח (נספח א' לכתב התביעה), פנה המוסד לנתבעות ביום 28.3.05 בדרישת שיפוי בגין קצבת התלויים, ששילם וישלם לגב' פלינט (להלן: " הדרישה"). חברות הביטוח דחו את דרישת המוסד, בטענה שגב' פלינט לא זכאית לקצבת תלויים כיוון שלא הייתה נשואה למנוח, שכן הנישואין שהיא טענה להם היו נישואים פיקטיביים.

ביום 6.11.08 הגיש המוסד תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד הנתבעות, לתשלום סכום הדרישה בצירוף ריבית בהתאם לסעיף 6 להסכם.

הנתבעות הגישו בקשת רשות להתגונן וניתנה להן רשות להתגונן בטענות הבאות:

א.      על המוסד היה להימנע מלשלם לגב' פלינט קצבת תלויים, שכן גב' פלינט לא הייתה נשואה למנוח פלינט, המנוח לא תמך בה ולא ניהל עימה משק בית, והנישואים, להם טענה, היו נישואים פיקטיביים. המוסד שילם לגב' פלינט קצבת תלויים, למרות שהנתבעות יידעו אותו באשר לנתונים עובדתיים אלה, ולכן אין לו זכות לחזור אל הנתבעות.

ב.       לחלופין, גם אם ייקבע שגב' פלינט הייתה זכאית לקצבת תלויים בהיותה נשואה למנוח, אין לחייב את חברות הביטוח בריבית פיגורים בגין תקופה בת למעלה משנתיים, ממועד דחיית דרישת המוסד ועד למועד הגשת התביעה לבית המשפט, זאת מחמת שיהוי של המוסד בהגשת תביעתו.

בית המשפט החל בגביית הראיות. העיד בפני בית המשפט העד אסף פלינט, בנו של המנוח (להלן: "אסף"). לאחר שנסתיימה שמיעת עדותו של אסף, הודיע ב"כ הנתבעות, כי אלו חוזרות בהן מהטענה, שגב' פלינט לא הייתה זכאית לקצבת תלויים, אך המשיך לטעון, שאין לחייב את הנתבעות בריבית פיגורים עבור התקופה שעד הגשת התביעה וזאת בשל השיהוי של המוסד בהגשת תביעתו.

כיוון שלא ניתן היה לגשר בין הצדדים בנושא ריבית הפיגורים, וכיוון שמטענות הצדדים בעל פה עלה, שיש מחלוקת בין הצדדים גם באשר לשכר הטרחה בו תחויבנה הנתבעות, אם בכלל, הורה מותב זה לצדדים להגיש סיכומים קצרים בכתב ביחס לשאלות הנ"ל.

דיון  בשאלת ריבית הפיגורים

2.      סעיף 6 להסכם בין הצדדים קובע:

"6. החברה תשלם את תביעת המוסד לפי דרישתו תוך 60 יום מיום קבלתה. פיגרה החברה בתשלום פרק זמן העולה על 15 יום, יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המקסימאלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א - 1961, ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל. "

לימים, שונתה בהסכמה הרישא לסעיף והוסכם, כי איחור בתשלום לצורך סעיף זה יהיה פיגור  של מעל 45 יום מיום משלוח דרישת התשלום על ידי המוסד.

לטענת ב"כ המוסד, יש לחייב את הנתבעות בתשלום ריבית פיגורים בשיעור המפורט בסע' 6 להסכם ממועד הדרישה ועד יום הגשת התביעה ועל סכום הגשת התביעה יש להוסיף ריבית פיגורים, כמוסכם בסע' 6 להסכם, ממועד הגשת התביעה ועד התשלום. ב"כ המוסד צירף דף חישוב לסיכומיו. 

מנגד, טוען ב"כ הנתבעות את הטענות הבאות:

א.      המוסד השתהה בהגשת התביעה שיהוי כשל שנתיים ממועד דחיית הדרישה על ידי הנתבעות, כדי ליהנות מריבית הפיגורים הגבוהה לפי ההסכם. בשל השיהוי, המועד ממנו יש להוסיף את ריבית הפיגורים הינו החל מיום הגשת התביעה ולא קודם לכן.

ב.       דין הריבית ההסכמית כדין פיצוי מוסכם, אשר לבית המשפט סמכות להפחיתו לפי שיקול דעתו. כיוון שהימנעותן של הנתבעות מתשלום הדרישה עד למועד שמיעת עדותו של אסף פלינט נעשה מסיבות מוצדקות ובשל מחלוקת אמיתית וכנה, יש להפחית מסנקציית הענישה הגלומה בריבית ההסכמית.   

ג.        חישוב הריבית, כפי שנעשה על ידי ב"כ התובע בסיכומיו, מחייב את חברות הביטוח בריבית כפולה, זאת כיוון, שהסכום ההתחלתי בחישוביו הינו סכום התביעה וזה האחרון כבר כולל בתוכו את הריבית ההסכמית עד למועד התביעה. חישוב ריבית על סכום התביעה ולא על סכום הדרישה משמעותו חיוב בריבית דריבית.

על טענות אלה של ב"כ הנתבעות, משיב ב"כ המוסד, כי לא היה שיהוי בהגשת התביעה, כי את הריבית ההסכמית אין להפחית, וכי, לטענתו, במחלוקת כנה ואמיתית אין כדי להקנות חסינות מהפעלת הסנקציה הקבועה בהסכם.

3.   שקלתי טענותיהם של כל אחד מהצדדים לעניין הריבית והגעתי למסקנות הבאות: